רצף תודעה
רצף תודעה, אין התחלה ברורה ולא סוף נראה לעין, חוסר ודאות, הבידוד יוצר רצף לא קוהרנטי ופלואידי. מחשבות צפות, מעושנות, אני חושב אותן במשפטים ותמונות. יוצר מקטע בחשיפה לאור, בלחיצה על כפתור. מסדר לי אותן בדיכוטומיה של שחור ולבן.
אני אוהב בדידות, אבל זקוק לחשיפה. שבועות לבד, אף אחד לא נכנס לבית. אני בסיכון.
רוב הזמן אני בלי בגדים. הסגר חשוף, בודד, אולי אני חשוף מדי לעצמי? מוריד צבע. אני רוצה לחשוף, מוריד פילטרים. המשקפיים הם כמו בגד, גם אותם אני מוריד בבית, הכול מטושטש, לא אכפת לי לאבד את החדות, ואולי בגלל זה גם את הצבע. הדרמה של הבית שלי היא בשחור לבן והרבה אפורים. אני שוטף כלים מול החלון החוצה, אבל מתבוננן לתוך המחשבה. בבית שלי אני בפנים, ממציא אותי ואת העולם שאליו אצא. גר בראש. כשמדובר במישהו כמוני, הסגר נעים, אין הפרעות מהחוץ לתוך הבהייה.
לא מתעמל, לא בנוי היטב, לא בריא, אבל הגוף שלי מעסיק אותי כל הזמן. החידלון של הגוף, האפשרות שלו להתמודד עם הצרות שנופלות עליו. אמרו שהגוף שלי לא יחזיק מעמד, אבל הוא התמודד עם תאונות דרכים, אירוע מוחי, אירוע לב, כוויות עמוקות. אני לא שומר עליו, מעשן, שותה ולא ישן. יש לו תאריך תפוגה כנראה, אבל הגוף שלי עוד חי.
גם הבית שלי הוא גוף, קטן, 52 מטר, מסודר ונקי, אבל יש בו אזור שלא מטופל, שחושף את הגיל שלו, הקירות שלו מסוידים בשכבות, הם כבר לא חלקים. אני יוצר בו, אני חופשי ללכלך אותו. הבדידות בו היא חופש, למרות הגעגוע. השאר קוים נקיים, אופנתי. אני צרכן כפייתי ומינימליסט. לוקח את איקאה המנוכרת באופן אישי, זה משקיט את העולם שלי , מנקה ומשאיר מקום למחשבות.
בתקופה שאסור לי לארח, אני מיצר סידרה שכופה עלי ועל הצופה בה מציצנות. סדרה חשופה וחסרת אונים שמרשה לעצמה להירדם מולכם ללא שמיכה. עור, שיער, מחשבות.
שי גולדשטיין, 2020
יומני קורונה
2020
רצף תודעה
רצף תודעה, אין התחלה ברורה ולא סוף נראה לעין, חוסר ודאות, הבידוד יוצר רצף לא קוהרנטי ופלואידי. מחשבות צפות, מעושנות, אני חושב אותן במשפטים ותמונות. יוצר מקטע בחשיפה לאור, בלחיצה על כפתור. מסדר לי אותן בדיכוטומיה של שחור ולבן.
אני אוהב בדידות, אבל זקוק לחשיפה. שבועות לבד, אף אחד לא נכנס לבית. אני בסיכון.
רוב הזמן אני בלי בגדים. הסגר חשוף, בודד, אולי אני חשוף מדי לעצמי? מוריד צבע. אני רוצה לחשוף, מוריד פילטרים. המשקפיים הם כמו בגד, גם אותם אני מוריד בבית, הכול מטושטש, לא אכפת לי לאבד את החדות, ואולי בגלל זה גם את הצבע. הדרמה של הבית שלי היא בשחור לבן והרבה אפורים. אני שוטף כלים מול החלון החוצה, אבל מתבוננן לתוך המחשבה. בבית שלי אני בפנים, ממציא אותי ואת העולם שאליו אצא. גר בראש. כשמדובר במישהו כמוני, הסגר נעים, אין הפרעות מהחוץ לתוך הבהייה.
לא מתעמל, לא בנוי היטב, לא בריא, אבל הגוף שלי מעסיק אותי כל הזמן. החידלון של הגוף, האפשרות שלו להתמודד עם הצרות שנופלות עליו. אמרו שהגוף שלי לא יחזיק מעמד, אבל הוא התמודד עם תאונות דרכים, אירוע מוחי, אירוע לב, כוויות עמוקות. אני לא שומר עליו, מעשן, שותה ולא ישן. יש לו תאריך תפוגה כנראה, אבל הגוף שלי עוד חי.
גם הבית שלי הוא גוף, קטן, 52 מטר, מסודר ונקי, אבל יש בו אזור שלא מטופל, שחושף את הגיל שלו, הקירות שלו מסוידים בשכבות, הם כבר לא חלקים. אני יוצר בו, אני חופשי ללכלך אותו. הבדידות בו היא חופש, למרות הגעגוע. השאר קוים נקיים, אופנתי. אני צרכן כפייתי ומינימליסט. לוקח את איקאה המנוכרת באופן אישי, זה משקיט את העולם שלי , מנקה ומשאיר מקום למחשבות.
בתקופה שאסור לי לארח, אני מיצר סידרה שכופה עלי ועל הצופה בה מציצנות. סדרה חשופה וחסרת אונים שמרשה לעצמה להירדם מולכם ללא שמיכה. עור, שיער, מחשבות.
שי גולדשטיין, 2020
יומני קורונה #3, כשמדובר במישהו כמוני
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #7, מתעמל בנוי היטב אמר לי פעם- בסוף נמות
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #16, השימורים
צילום ש/ל 100X60, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #29, לא חייב לאף אחד כלום
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #14, איקאה
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #33, ג'פרסון
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #62, חייב סיגריה
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #73, המורה שי, המורה שי
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #41, צריך לסגור הכל
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב
יומני קורונה #24, כשהייתי בן 17 הלכתי בעקבות נערה יפה
צילום ש/ל 50X30, הדפסת דיו על נייר ארכיב